המלצתי לה להתחשב בצרוך המוגבר של ילד ADHD בחופש הבחירה. היא קיימה "ישיבת חירום" עם כל הילדים. כל אחד בחר תפקיד ויחד העלו את הסיכומים על הכתב. אמנם ההורים קובעים את סדר היום, אבל גם במסגרת הזו אפשר לתת מקום לילדים להביע את עצמם. במסגרת האימון אני מנחה כל ילד לפתח תחביב אהוב (כך הוא לומד להעסיק את עצמו ולא מצפה מהוריו, שיהיו לשכת התעסוקה שלו. בדרך זו גם עולה הדימוי העצמי מול תחושת הכשלון התמידית שלו. אני הופכת את הילד ל'מומחה'. בכל פגישה מציגים הילדים את מעשי ידיהם. כך הוא מפנים שגם אם, למשל, אין לו זיכרון מעולה, אבל לנגן או לצייר הוא יודע היטב.

*כשמטמיעים כללים חדשים, חשוב לצ'פר כשילדים זוכרים את הכלל גם ללא תזכורת. זו הדרך להעביר לילדים את המסר שהאחריות לשמירת ההרגלים מוטלת עליהם והם לא עושים טובה לאמא.
*הצלחות קטנות מסייעות להגיע להצלחות גדולות. אנשים עם ADHD עלולים לוותר על פרויקט שלם, אם משהו קטן משתבש בדרך. בקורס הטלפוני שלי "מפתחות להצלחת ADHD" יש חלק שבו עובדים על התמקדות בהצלחות קטנות וספציפיות וכך שוברים את המעגל של דפוסי כישלון וחוסר מעש.