ב"ה שיש פתרון כזה שמקל בהרבה את ההתמודדות וחוסך הרבה כאבים רגשיים והידרדרות תפקודית. הוא מקל מאוד על המוסחות ועל ההיפראקטיביות אבל עדיין יש הרבה תופעות שעסקת הADHD  פוגעת בהם כמו תמנון בעל אלפי שלוחות. אם זה הילד שמספר לי על האימפולסיביות שפוגעת קשות במערכות היחסים שלו בבית ובחברה, אם זה הבעל שמיקוד היתר שלו בעסקיו פוגעת מאוד בראיית צרכי הסביבה והמשפחה שלו באור נכון. לפעמים אלו המחשבות האוטומטיות השליליות  האופייניות שגורמות לתחושת דחיה תמידית, שגורמת בסופו של דבר לבדידותו, להגברת חרדותיו, ולסף הרגישות והתסכול שיוצא פעמים רבות בהתפרצויות כעס בלתי נשלטות. גם "עיוורון הזמן" אינו נפתר עם הכדור הקוסם. ואם לא נתאמן על הרגלים ומיומנויות זה ממש מבנה פיזיולוגי שלא יעבור מעצמו. בפרט כשחלק מתופעת ה-ADHD  היא גם ה"עיוורון למחירים" שכל ריגוש סוחף ודוחף אותם לשלם, ולמרות שכבר שילמו מחירים כבדים בעבר, הם שוב ושוב נופלים לאותה טעות, כי באותו רגע ז היה כ"כ מושך. מה לעשות? המוח הזה נמשך לביטוי עצמי וליצרתיות, וכשזה קורץ "הכל מת". הכדור לא פותר את ההצפה המשתקת כשהמוח נבהל ממשימה חדשה ובוחר שוב ושב לדחות אותה לרגע האחרון- ואז מרוב מאמץ לקרוס באין אונים בלי כוח להתחיל מחדש.. הקושי לקום בבוקר או ללכת לישון בלילה ובכלל כל "פקודה להתחיל משהו חדש" בגלל הקושי במעברים.
לדברים הללו רק אימון התנהגותי בשילוב עם שינוי חשיבתי מודעותי יכולים להוות פיתרון אמיתי. ואפילו הנוירולוגים מכתיבים זאת היום כתנאי למרשם הרפואי. ראיתי נערות וילדים, ואפילו מבוגרים שעשו את העבודה והאור נדלק להם בעיניים לאחר שכבר היו מיואשים ממשהו שיכול בכלל לעזור להם, עלינו שום דבר לא עובד- כך טענו (זה בפירוש דרש מהם אנרגיות, בגלל הקושי להתחיל, כי ברגע שהם מתחילים הם מלאי אנרגיה להצליח ואפילו לפעמים קשה להם להפסיק באמצע- לפעמים מחשש שלא יצליחו להתחיל שוב) לאחר התהליך פתחנו את הדף הראשון בו תיארו את הקשיים עליהם רוצים לעבוד, והם לא האמינו שזה מה שהם בעצמם כתבו- את בטוחה שזו לא טעות?

מכירה מקרוב את התופעה הזאת במתבגרים. הם רוצים להרגיש את הזהות האישית שלהם, שאף אחד לא יגיד להם מה לעשות. הם רוצים להרגיש אותנטיים ובלי תכתיבים מלמעלה. לכל מתבגר זה קורה, אבל כמו כל גירוי, גם הגירוי הזה נחווה מאוד בעוצמה, עד קיצוניות. (זה נושא הספר שאני עובדת כרגע להוציא לנוער "לא שחור לבן" ספר הדרכה לשליטה באימפולסיביות. שזה הנושא הכללי של כל הקורסים שלי במגוון כלים ומיומנויות לADHD) כי אין דבר כזה עצמאות מוחלטת (אפילו לא אצל ההומלסים שעושים מה בא להם) וגם לא תלות מוחלטת (כמו תינוק) וכל דבר הוא גם וגם. אפשר להיות אותנטיים גם עם כללים וגם עם תכתיבים תמיד יישאר מקום לביטוי העצמי האישי. אבל בשלב זה ככל שניתן להם למצוא את הדרך בעצמם ובלי לחץ, וככל שנקבל אותם במקום הזה שהוא שלב התפתחותי כמו כאבי צמיחת השיניים לתינוקות. ככל שנקבל אותם באהבה ונמתין להם בסבלנות, הם ילמדו את מיומנויות החיים שלכם יותר ויותר, כי אתם הייתם בשבילם שם באמון, בהכלה ובהעצמה.

תקופת השידוכים איננה קלה לבעלי ADHD שצריכים הכול כאן ומיד, ההמתנה קשה להם פי כמה וכמה, בכל שידוך שעולה הם חווים קשה יותר את הדחיה, ומהר מאוד מוכנים להתפשר והעיקר ללכת קדימה. לא מעריכים את עצמם מספיק. בטוחים שהצד השני התפשר עליהם או נפל בפח. או להיפך רואים בעין ביקורתית מה הצד השני היה צריך לעשות. ומה לא בסדר. שוב הנטייה לקצוות. או "מאוד" או "מאוד לא" אין חלק אפור. מומלץ מאוד להגיע לתקופה זו אחרי אימון רגשי, ועדיף כמה שנים לפני, כדי שלא יווצר דפוס שקשה יותר להתמודד עימו. ככלל, אפשר לומר שדווקא בעלי הפרעת קשב מלאי אמביציה להוציא לפועל את כישוריהם, אך בתנאי שלא ירגישו קצה קצהו של ביקורת. ברגע שמרגישים אותה, הם מתכנסים כמו צב בתוך שריון ואין סיכוי שתזיזו אותם מעמדתם.
מעניין מאוד שבעלי ההפרעה מאוד נמשכים זה לזה. הם מרגישים את השפה והקסם המשותף, והרבה שידוכים כאלה ראיתי. בחיים, אגב, זה פחות קוסם. כי כל אחד מאשים את השני, ולא רואה את החלק המורכב שלו בכל העניין. בכלל זוגיות ב-ADHD זה דבר מופלא –כי אין כמוהם אוהבים. וגם מורכב- כי שלא באשמתם, הקושי מאתגר אותם הלאה לא להתנתק רגשית, לנהל את הזמן כראוי, לא לדחות דברים משעממים או מורכבים, לנהל תקציב לא אימפולסיבי, לקבל החלטות מאוזנות, להתמיד במקום עבודה, קשיי ארגון וסדר. האימון בהחלט יכול לתת כלים להנות ולשאוב סיפוק גם מהחלקים המאתגרים הללו, בלי תלות בריגושים.
מאת: ריקי שפיצר- יועצת חינוכית MA ומאמנת אישית מומחית להפרעות קשב וריכוז.